<h1>שו"ת הריב"ש סימן מ"ה</h1>
<h2>דף מט:</h2>
ומה ששאלת מה היא חכמת יונית אשר יתרחק האדם ואם הם אותם ספרים המפורסמים בעולם כשמע טבעי ומה שאחר הטבע. תשובה ממה שמוזכר שם בפרק אחרון מסוטה [מ"ט ע"ב] ובב"ק ס"פ מרובה [פ"ב ע"ב] ומנחות בפ' ר"י [ס"ד ע"ב] שאסרו על דבר שכשהיתה ירושלים במצור היו משלשלין בכל יום מן החומה קופה של דינרי זהב והיו מעלין להם כבשים לתמידין. והיה שם זקן אחד שמכיר חכמת יונית ולעז להם בחכמת יונית, שכל זמן שעוסקין בעבודה אינן נמסרין בידן, והעלו להם חזיר. ובאותה שעה אמרו ארור אדם שיגדל חזירים ושילמד את בנו חכמת יונית. והקשו שם איני והאמר מר בארץ ישראל לשון סורסי למה אלא או לשון הקדש או לשון יוני. ותרצו לשון יוני לחוד וחכמת יונית לחוד. ומזה נראה שאין הספרים ההם בכלל גזרה זו. שאם מצד שהם כתובים בלשון יוני הלשון לא נאסר, וכלם היו בקיאין בו. ואדרבה אמר במסכת מגילה [י"ח ע"א] לעז יוני לכל כשר. ואם מצד החכמה בעצמה מהו זה שלעז להם הזקן ההוא.
ולכן נ"ל שחכמת יונית היא לדבר בלשון יוני בחידות ובלשון סתום שלא יבינו אותו ההמון, רק אותם שלמדו והורגלו באותן החידות. דמיון מ"ש בפרק כיצד מעברין [ערובין נ"ג ע"ב] אמהתא דבי רבי כי הוו משתעון בלשון חכמה אמרין הכי עלת נקפ' בכד ידאון נשריא לקיניהון. ור"ל שהכלי הקטן ששואבין בו היין מן החבית מנקפת בשולי החבית, לפי שכבר כלה היין, ולכן שיעופו וילכו התלמידים למקומן ויפסיקו הסעודה. וכן שם רבי יוסי בן אסיין כי הוה משתעי בלשון חכמה אמר הכי עשו לי שור משפט בטור מסכן, ור"ל תרדין בחרדל כי תרגום שור משפט תור דין, וטור מסכן הוא תרגום של חרדל. ולשונות אחרים כאלו מוזכרין שם וקראו להם חכמים לשון חכמה כמאמר הכתוב [משלי א'] דברי חכמים וחידותם. וכיוצא בזה הוא הנזכר בפ"ק דסנהדרין [י"ב ע"א] שלחו ליה לרבא זוג בא מרקת ותפשו וכו'. וחידות כאלו כשנאמר בלשון יוני נקראים חכמה יונית. וזו שאסרו משום מעשה שהיה והתירו לשל בית ר"ג מפני שהיו קרובים למלכות והיו צריכין לה כי היה דרכם לדבר כן בחצר המלכות למען לא יבינו הכל דברי סתריהם וסודותם.
אמנם רש"י זכרונו לברכה פירש בפרק ר"י [מנחות שם] חכמה יונית רמיזות ונראה שכוונתו לפרש שלא היו מוציאים דבור בלשון רק שהיו רומזים בידיהם או באצבעותיהם או בשאר אברים והוא כמ"ש חז"ל [גיטין נ"ט ע"א] חרש רומז ונרמז. וכן כמו שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה ובזה היו עושין לפני המלכים. כמו שמוזכר בחגיגה [ה' ע"ב] רבי יהושע ב"ח הוה קאי קמי קיסר, אחוי לי' ההוא מינאה עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיני' אחוי לי' איהו ידו נטויה עלינו. ולא הבין ההוא מינאה מה השיב לו ר"י ואמרו לו גברא דלא ידע מאי מחוו לי' במחוג מחוי קמי מלכא. אפקוהו לההוא מינאה וקטלוהו. וגם שם פירש רש"י ז"ל במחוג ברמיזה. וצ"ל שנקראת חכמה יונית מפני שהיונים היו רגילין בה או שהיה להם ספר מחובר מזה והיה מחברו יוני. אבל קשה לי על זה שלא היה להם לומר על אותו זקן ולעז להם בחכמה יונית אלא ורמז להם, כיון שלא היה שם דבור כלל אלא רמיזה ולזה נראה לומר בפירוש חכמה יונית מה שפירשתי למעלה. ואפשר שרש"י ז"ל כך דעתו כי הדבור שאינו מבואר נקרא רמז כמ"ש ז"ל בפרק אין מעמידין [ע"ז ל"ו ע"ב] רמז ליחוד מן התורה שנאמר [דברים י"ג] כי יסיתך אחיך וכו'. וכן בפ"ק דסנהדרין [י' ע"א] ובפ"ק דמכות [ב' ע"ב] רמז לעדים זוממין שלוקין מן התורה שנאמר [דברים כ"ה] והצדיקו את הצדיק וכו'. ובין שיהיה פירוש חכמה יונית רמיזה לבד או שיהיה דבור סתום וחידה בלשון יון כפירושי לא היה אסור כלל רק מפני מעשה שהיה.
אמנם ספרי הטבע המפורסמים לא מן השם הוא זה. אבל ראוי לימנע מהם, אם הם מתאמצים לעקור עקרי תורתינו הקדושה, ובפרט שני עמודי התוך אשר היא נכונה עליהם, שזהו חדוש העולם והשגחת השם יתברך בפרטי המין האנושי. והם מביאים ראיות ומופתים לפי דעתם לקיים קדמות העולם, ושהוא מחוייב מן השם יתברך, כמו שהאור מחוייב מן השמש, והצל מן האילן ואין יכולת לשם יתברך לשנות דבר מטבעו ולא להאריך כנף הזבוב ולא לקצר רגל הנמלה כמו שאין יכולת בשמש לשנות האור הנמשך ממנו ולא האילן הצל וכן שהשגחת השם יתברך לא תהיה במה שהוא למטה מגלגל הירח וכתבו בספריהם שאין ידיעה שלמה רק אותה שהיא מצד החקירה לא מצד הקבלה. ואנחנו מקבלי האמת דעתנו שהתורה שלנו שלמה שבא אלינו במעמד הר סיני מפי הגבורה ובאמצעות אדון הנביאים ע"ה, היא למעלה מהכל, וכל חקירתם אפס ותהו לערכה. ובפרק חלק [סנהדרין צ' ע"א] שנינו ואלו הן שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה, ואין התורה מן השמים, ואפיקורוס. רע"א אף הקורא בספרים החצונים, ואמרו בגמרא [שם ק' ע"ב] תניא ספרי מינין, היש ספרי מינין יותר מאלו שמביאין מופתים וראיות להכחיש עקרי התורה. ולא אמר ר' עקיבא המאמינים בספרים החיצונים אלא אפילו הקורא אותם פן יטו את לבבו להאמין בדבריהם כמו שקרא לאלישע אחר דאמרינן בפרק אין דורשין [חגיגה ט"ו ע"ב] אמרו עליו על אלישע אחר בשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו.
וכבר שאל הנגיד רב שמואל הלוי ז"ל מרבינו האי גאון ז"ל אם מותר להתעסק באותן החכמות והשיב לו וז"ל תקון הגוף ומישור הנהגת האדם הוא עסק המשנה והתלמוד, ואשר טוב לישראל, כי למוד התורה יועיל לעצמו ולאחרים שכמותו, ויועיל לעמי הארץ כי ימשכם לדרכי התורה והמצוה. ואשר יסיר לבו מזה ויתעסק בדברים ההם, יסיר מעליו תורה ויראת שמים ויפסיד באותן הענינים כי יסלק מעליו כל דברי תורה לגמרי. ומזאת ההסרה יארע לאדם שישבש דעתו עד שלא יחוש לעזיבת התפלה. אבל אשר ימסרו עצמם לתורה ויראת שמים יצא להם מזה כי ינהגו כל ההמון לאחרית טובה בלא פקפוק, ולא ישימו שום ספק בהקב"ה. ואם תראה שאותן בני אדם המתעסקים באותן חכמות יאמרו לך כי הוא דרך סלולה, ובזה ישיגו ידיעת הבורא. לא תאבה להם. ודע כי יכזבו לך באמת. ולא תמצא יראת שמים ויראת חטא וזריזות וענוה וטהרה וקדושה אלא במתעסקים במשנה ובתלמוד עכ"ל התשובה ההיא. גם הרשב"א ז"ל [ח"א סימן תט"ז] כתב בכתב אחד שלח למנוע אותם המרגילים בניהם בלמוד אותן חכמות וז"ל והנער היולד על ברכי חכמת הטבע ויראה ראיות ארסטו עליו שבע באמת יאמין בו ויכפור בעקר ואם נשיב אליו כל שכן שפקר ע"כ.
ואין להביא ראי' מהרמב"ם ז"ל כי הוא למד קודם לכן כל התורה כולה בשלמות, הלכות ואגדות תוספתא ספרא וספרי וכולי' תלמודא בבלי וירושלמי, כמו שנראה מספר משנה תורה שחבר. וכדי להשיב את האפיקורוס עשה ספר המורה, לסתור המופתים והראיות שהביא הפילוסוף לקיים קדמות העולם. וכן בענין ההשגחה. ולפי שהיו בזמנו הרבה מישראל נבוכים בעקרי התורה מפני מה שלמדו מן החכמה ההיא. ויש לומר כמו שאמרו ז"ל במסכת חגיגה [ט"ו ע"ב] על רבי מאיר היכי גמיר תורה מפומיה דאחר וכו'. והיתה התשובה רבי מאיר קרא אשכח ודרש, הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי [משלי כ"ב], לדעתם לא נאמר אלא לדעתי, כלומר שרשעים הם, ועם כל זה אמר הט אזנך. ובארו שם הא בגדול הא בקטן. כלומר כשהתלמיד אדם גדול מותר שיבור הסולת וישליך הפסולת, כמו שאמרו שם ר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק. ולכן הביא הרמב"ם ז"ל בראש ספר המורה פסוק זה של הט אזנך וכו', ועכ"ז לא נמלט הרב ז"ל מהמשך קצת אחר החכמה בקצת המופתים, כגון בבן הצרפתית, ובמעמד הר סיני, ואולי לא היתה כונתו רק באשר לא יוכל להשיב האנשים ההם לגמרי מן הקצה אל הקצה. ובאר להם ענינים מעטים מן התורה בדרך מסכמת אל הפילוסופיא. וגם זה כתבו ברמז ובהעלם. גם במלאכים שנראו לאברהם אבינו ע"ה אמר שהיה במראה הנבואה, וכבר השיב עליו הרמב"ן ז"ל בפירוש התורה שלו בפרשת וירא. והחכם רבי לוי ז"ל גם הוא הי' חכם גדול בתלמוד ועשה פירוש נאה לתורה ולספרי הנביאים והלך בעקבות הרמב"ם ז"ל. אמנם גם הוא הטו את לבבו אותן החכמות הרבה מדרך האמת והפך דעת הרב רבינו משה ז"ל בקצת ענינים. כגון בענין ידיעת השם בעתיד האפשרי. וכן בעמידת השמש ליהושע והשיב צל המעלות אחורנית כתב דברים שאסור לשומעם. וכן בהשארות הנפש ובהשגחה בענין עונשי הרשעים בעה"ז כמ"ש כל זה בספרו קראו מלחמות השם. ומעתה ישא כל אדם קו"ח בעצמו אם שני המלכים האלה לא עמדו רגליהם במישור בקצת דברים, כבודם במקומם מונח, ואם היו גדולי העולם, איך נעמוד אנחנו אשר לא ראינו מאורות לערכם, וכמה וכמה ראינו פרקו עול התפלה נתקו מוסרות התורה והמצוה מעליהם בסבת למוד אותן חכמות וכמ"ש רבינו האי גאון ז"ל בתשובה שכתבתי למעלה.
